מולאי נ' נחל הנגב בע"מ ואח'

פסק דין

מבוא

1.התובע הגיש לביצוע ביום 30.6.05, במסגרת תיק הוצל"פ 22-03827-05-1, שני שיקים (מס' סידורי 2310005, 2310010), ע"ס 5,000 ₪ כל אחד משוכים על ידי הנתבעת 1 לפרעון ליום 25.9.03. הנתבע 2 נתבע בבקשת הביצוע כערב / מסב מכח חתימתו בגב השיקים. השיקים משוכים לפקודת "דובי" ו- "בלנגה".

טענות הצדדים

2.הנתבעים הגישו ביום 23.6.10 התנגדות לביצוע השטרות אשר נתמכה בתצהיר הנתבע 2. בתצהירו הקצר נטען כי נודע לו על תיק ההוצל"פ רק סמוך למועד הבקשה וטען כי לא בוצעה לו מסירת אזהרה ביום 6.10.05.

לגופו של עניין טען הנתבע 2 כי ההמחאות הוצאו ממנו במרמה עת היה מועמד למועצת באר-שבע, ע"י אדם בשם יעקב ביטון אשר לא נתן לו כל תמורה בגינם. לטענתו, מאחר ושם התובע אינו מופיע בהמחאות מסיק הוא כי מדובר בסחיטת כספים ועשיית יד אחת בין התובע ליעקב ביטון.

הנתבע 2 אישר כי היה מורשה חתימה בחשבון הבנק ממנו נמשכו השיקים אולם למרות טענותיו הכלליות, לא הכחיש כי חתם על השיקים כמורשה חתימה מטעם הנתבעת 1 ואף לא טען בתצהירו במפורש או במשתמע כי לא חתם בגב השיקים.

3.מכח החלטת כב' רשמת ההוצל"פ, א' שדה, מיום 24.6.10 הועברה ההתנגדות לבית המשפט תוך שנקבע כי בפועל מכחיש הנתבע את מסירת האזהרה ולפיכך רק במידה ותדחה בקשתו לקבוע כי ההתנגדות הוגשה במועד תידון הבקשה להארכת המועד. יובהר כי הקביעה האמורה מדוייקת אולם לטעמי לא היה מקום כלל להעברת הבקשות אל בית המשפט טרם הוכרע מועד מסירת האזהרה בגדרו של תיק ההוצל"פ.

יחד עם זאת, שעה שההתנגדות עברה אל בית המשפט ואף התקבלה בהחלטת כב' הרשמת ע' גיא מיום 7.10.10, מחמת העדר תגובה מטעם המשיב, אין עוד לשוב ולהדרש לשאלת מועד הגשת ההתנגדות.

3.התובע הגיש תצהיר במסגרתו טען כי השיקים אכן נמסרו לידיו על ידי מר ביטון יעקב בתמורה לסחורה שנתן לו. עוד טען כי הנתבע 2 חתם בגב השיקים בפניו כערב לפרעונם מכח היותו בעל החברה.

בקדם המשפט מיום 7.9.11 בפני כב' השופטת א' חדד טען הנתבע 2 כי אם צריך יגיש תצהיר מפורט ולגבי חתימותיו בגב השיק היה מסוייג ביחס לאחת מהן וטען כי יכול וחתם כמסב. לגבי החתימה השנייה בגב השיק, טען כי אינה חתימתו.

בפתח דיון ההוכחות ביקש הנתבע 2 להגיש תצהיר מתוקן המרחיב גם את טענות הגנתו, נעתרתי לבקשה, בכפוף לתשלום הוצאות , אולם הנתבע 2 חזר בו מבקשתו מחמת סירובו לשאת בהוצאות כתנאי לתיקון טענותיו בפתח הדיון. גדר המחלוקת נותרה אם כן כמפורט לעיל.(יוער כי גם לפי הגישה המרחיבה ביחס להרחבת חזית, לא ניצל הנתבע 2 את האפשרות אשר ניתנה לו לפרט טענותיו, השווה רע"א 5491/01 ארליך נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו (2) 871).

דיון והכרעה

4.ביום 9.1.12 נחקר התובע. ב"כ התובע ויתר על חקירת הנתבע 2 ועל זימון עדים אשר לטענת התובע נכחו עת התחייב הנתבע 2 לפרוע את השיקים.

מחקירת התובע עלה כי קיבל את השיקים פתוחים, ללא שם נפרע. עוד עמד התובע על גרסתו כי הנתבע 2 חתם במעמד אחד על השיקים בפניו ואף אישר באזני התובע כי "השיקים טובים" , אחרת לא היה מתקשר בעסקה עם יעקב ביטון.

עוד העיד התובע כי לאחר שחזרו השיקים הבטיח לו הנתבע 2, בפני אחרים, כי ידאג לפרעון השיקים.

בחקירתו, התובע לא ידע בוודאות לזהות את חתימת הנתבע 2 בגב שני השיקים וטען כי רשם פרטיו רק על גבי שיק אחד, עדותו ביחס לחתימת השיקים בפניו והסכמת הנתבע 2 לערוב להם, היתה מהוססת, מבולבלת וחסרת הגיון בכל הנוגע לתמורה שנתן לכאורה ליעקב ביטון ולשאלה כיצד ומדוע נרשמו כנפרעים אנשים שונים על פני השיקים.

לתובע לא היו הסברים מדוע לא צירף ראיות בדבר הסחורה, פרחים, שמכר ליעקב ביטון. כל לא היה הסבר מספק לשאלה מדוע מסר את השיקים "ללקוחות" שלו, מי הם אותם לקוחות, על מה נדרש הוא לשלם להם וכיצד חזרו השיקים לידיו אם מסר אותם כתשלום לצד ג'?

5.עסקינן בשיקים אשר ניתנו ללא שם נפרע וככאלה ניתנים לפרעון על ידי המחזיק בהם כשיקים אשר ניתנו למוכ"ז. קביעה זו יפה רק במידה והמחזיק ממלא פרטיו כנפרע, אולם שעה שמילא פרטי אחרים, אין מדובר עוד במסמך אשר ניתן לפרעון על ידי מחזיקו ללא תשתית עובדתית מספקת.

הנתבעים טענו בסיכומיהם להעדר זכות שטרית לתובע לדרוש את פרעון השיקים כמחזיק בהם. בניגוד לטענה הכללית לקנוניה אשר פרטיה לא הוכחו ואף לא נטענו כראוי, לא נסתרה טענת הנתבעים כי לא ניתנה להם כל תמורה בגין השיקים.